<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רכ"ד</h1>
<h2>דף לא.</h2>
שאלת בבית המרחץ שבעירנו בבית הפנימי יש בית מקוה ארכו שבעה טפחים וחצי ורחבו חמשה טפחים וחצי בשפת איש ועמקן כחצי איש, והגג שעל בית המרחץ הזה משופע הרבה וכשיורדין מי גשמים נופלין משפוע הגג ויורדין דרך צנור לקרקע המחפה (ומשוך) [ומושך] ויורד דרך נקב אחד לאותו מקוה, ומלבד זה הנקב אין מקום שם שיהא אפשר בשום פנים להכניס בו מים אלא דרך פתח המקוה, וכשבאנו להכשירו עשינו דלת לפתח המקוה וכן שני מנעולים שאין נעילתן שוה ולכל מנעול מפתח הראוי לו, וכשהתרנו אותו נקינו אותו מהכל עד שלא נשאר בו לחלוחית וסגרנו אותו בשני המפתחות וסגרנו הנקב הנזכר אשר מי הגשמים נמשכין ויורדין ומגיעין לנקב ההוא וחתמנוהו בזפת או בטיט או בשעוה וכתבו עליו סימן הנכר למי שכתבו והרי הכל נעול וסגור, וכשבאו הגשמים העמדנו שם יהודי כשר ובקר תחילה את המקוה ומצאו יבש כמו שהניחו, ועמד שם עד שירדו שם מי גשמים לפי ראות עיני בקיאים ועל ידי מדה וחשבון יותר משתים ושלש (מקומות) [מקואות], וחזר וסגר וחתם ונעל והרי המפתחות בידו. ועתה יש בני אדם מקפחין בדברים חוששין הואיל והמקוה היה ברשות העכו"ם יש לחוש שמא יחליף המים, אולי יש בידו מפתחות אשר עשה וישליכם ויחזור וימלא בכתף המקוה ויחזור וינעול שהמפתח (אינן) [אינו] חותם. אמרתי שאין העכו"ם חשוד להעביר ולהחליף אלא במקום שיש לו הנאה ותועלת, ומה לו לטרוח ולמלא בכתף ויתפש עוד כגנב שהרבה איימנוהו. ויש טוענין כי להנאתו יעשה זה, חושש שמא יסרחו מימיו מחמת חום המרחץ ולא ירצו הנשים לטבול בו. אמרתי זה אינו, שהנשים הטובלות בו מעידות שהמים כתקנתן, ואפילו נמצא חסר נעמיד אותן בחזקתן, ועוד שתמיד רוחצות שם ומרתת אפילו בלילה, ושני המפתחות ראוי לסמוך עליהן דמפתח וחותם אפילו לגבי היין יש גירסא שמכשיר בכך, וגדולה מכאן דשאובה מדרבנן [ב"ב ס"ו ע"ב]. ע"כ תורף השאלה.
תשובה יראה לי בנדון שלפנינו שאין לחוש לטענת הפוסל ממקצת הטעמים שאמרת, (שסובר) [חדא] ששאובה אפילו כלה נראה שכשרה מדאורייתא מההיא דמקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא [תוספתא מקואות פ"ב ה"א] ועוד מההיא דפרק המוכר את הבית [ב"ב ס"ו ע"ב] דאמרי שאני שאובה דרבנן. ועוד שהמפתחות סימן לזה, ולא בעינן שני חותמות אלא באיסורין של תורה בפרק אין מעמידין [ל"ט ע"א] אי נמי ליין משום דנסוך חביב להו, ואפילו למאן דמפרש ההיא שמעתא בעכו"ם ולא ישראל חשוד, וכל שכן למאן דמפרש לה דוקא בישראל חשוד. וכבר ראיתם [בשער המים שער ד'] מה שנסתפקתי אני באותה תוספתא שבמסכת מקואות [פ"ו ה"א] ומה שהקשה לי עליה, ולא מצאתי לאחד ממחברי הלכות ולא לאחד ממפרשי המשניות שהזכירוה כלל. וגם אנו בעירנו יש לנו כיוצא בו ובלא שני מפתחות אלא שיהודית שוכרת מן העכו"ם לשנה, ובזה תסתלק טענת הטוען שמא יחליפנו העכו"ם וימלא להנאתו כדי שלא יסריחו מימיו. ומדעתי חתימת הנקב שלמעלה היה יותר טוב שלא תחתמו אותו, לפי שאלו לא היה חתום והיה קרוב יותר לעכו"ם ונוח למלא בתוכו גלגל שקורין סיניאה והמים יבאו למקוה דרך המשכה אל המקוה, ואותן המים הבאים אל המקוה מלמעלה יוציאו כמלואן מן המים שבמקוה, ואפילו ימשיך כמלואו של מקוה יהיה כשר לדעת הרב אלפסי ז"ל שיראה מדבריו ששאובה כאלה כשרה, ועוד שהגשמים היורדין תמיד שירדו למקוה דרך אותו צנור ודרך הנקב ולא יצטרך העכו"ם לטרוח ולמלא לא בכתף ולא בגלגל, וזה יראה לי ענין קרוב ונכון יותר להוציא מלב העוררין. ומכל מקום אני רואה פסול המקוה ממקום אחר, אלא אם טעה הקולמוס בשיעור ארכו ורחבו וגבהו של מקום המקוה, לפי שאתה כתבת שארכו שבעה טפחים ומחצה ורחבו חמשה טפחים ומחצה וגבהו כחצי איש, ואם הדבר כן אין בו מים כי אם מעט יותר מעשרים (אמה) [סאה] לפי חשבון אמה על אמה ברום שלש אמות, שגובה חצי איש אין בו ליתר אלא כאמה וחצי, ששלש אמות שאמרו אין בהם אלא עד ראשו ורובו בכלל שזהו שאמרו [ערובין י"ד ע"א] מים שכל גופו עולה בהם, ומקומו של אדם ארבע אמות שאמרו בכל מקום היינו עם פישוט ידיו, ואתה אומר שיש לו כשני מקואות או שלשה, (התמאה) [אתמהה]. ולא עוד, אלא אפילו היה אורך המקוה ורחבו אפילו עשר אמות על עשר או יותר, אם אינו גבוה לפחות עד חצי החזה אין טובלין בו אלא אם כן שוטח כל גופו בקרקע המקוה, לפי שאם אינו שוטח יצטרך על כל פנים לכוף קומתו הרבה וירבו הקמטים בבטנו וירכותיו וכבר אמרו [נדה ס"ז ע"א] אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כדתנן האיש נראה כעודר וכמוסק זתים ואשה כאורגת וכמניקה את בנה, וראה מה שאמרו במקואות [פ"ז מ"ו] במקוה שמימיו מרודדין שכובשין אותו באבנים או בחבילי זמורות כדי שיתפחו מימיו, מפני שאין דרך להשתטח ולטבול בפישוט ידים ורגלים.
